דרך המלך בעבירות מינהליות הינה הטלת קנס מינהלי

מאת עו"ד דוד קמחין

רקע כללי

חוק העבירות המנהליות תשמ"ו-1985, עניינו העיקרי הוא בהסבת הליכים פליליים להליכים מנהליים.

הצורך ביצירתן של "עבירות מנהליות" כאשר לצידן נקבעו "קנסות מנהליים" – תחת עברות פליליות רגילות הנדונות בבתי משפט מן המניין, נסמך על מספר נימוקים עיקריים ובהם: שיפור האכיפה של דברי חוק הקובעים עבירות ההופכות מעבירות פליליות רגילות לעבירות מנהליות, הקלה על מערכת התביעה ומערכת בתי המשפט ומתן אפשרות למי שעברו עבירה מנהלית לשאת בעונש מתאים בלא שיוכתמו בכתם של מי שעברו עבירה פלילית, אלא בנסיבות מיוחדות.

סעיף 1 לחוק העבירות המנהליות מעניק לשר המשפטים את סמכות לקבוע בתקנות, כי עבירות פלוניות תוגדרנה כ"עבירות מנהליות", כאשר בתקנות אמור להיקבע לכל עבירה מנהלית קנס המכונה בצידה. בכך מיושמת למעשה מטרת החוק, לפיה אותן עבירות פליליות המוגדרות בתקנות, עוברות מעין הסבה להליכים מנהליים הגוררים הטלת קנס חלף קיום הליך משפטי.

בין יתר הסעיפים אשר הוגדרו כעבירות מנהליות נקבע כי סעיפים 215, 216, 218 ו- 219 לפקודת מס הכנסה יחשבו כעבירות מנהליות וכי דרך המלך בטיפול באותן עבירות, היא הטלת קנס מינהלי בגין עבירות אלו .

למרות האמור המחוקק הותיר לפרקליטות חריג בדמות סעיף 15 המתיר ביד הפרקליטות את האפשרות להגיש אישום פלילי בגין עבירות אלו, אם כי סמכות זו עומדת לתובע רק "כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו".

לסיכום: דרך המלך באותן עבירות מנהליות אותן הגדיר המחוקק, היא הטלת קנס מינהלי, אם כי לפרקליטות נותרה האפשרות להגיש כתב אישום בגין עבירות אלו, אם כי החוק מטיל על התובע חובת רישום של הטעמים שהובילו להגשת כתב אישום, חלף ההליך המנהלי שנקבע בחוק.

מן הכלל אל הפרט

בתיק 4153/04 מ"י נ' סופר אדומית הוגש במהלך שנת 2004 כתב אישום המייחס למר דוד רמי וחברת סופר אדומית 6 עבירות לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה (להלן – הפקודה) בגין אי הגשת דוחות חברה ודוחות אישיים לשנים הרלבנטיות לכתב האישום, 15 עבירות לפי סעיף 219 לפקודה בגין אי העברת ניכויים בסך כולל של 46,000 ₪ ועבירה נוספת לפי סעיף 216(1) בגין אי הגשת הצהרת הון (עבירות המוגדרות כעבירות מנהליות כאמור).

כעבור שנתיים וחצי, ביום 11/6/07 החליטו רשויות מס הכנסה לצרף לכתב האישום נאשם נוסף מר ששון ששון (להלן – נאשם 3). בתגובה הגיש משרדו של הח"מ בקשה למחיקת כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק , מכל אחד מהנימוקים הבאים:

1. רשויות המס לא טרחו לבחון את ההליך המנהלי כנגד נאשם 3, כאשר אצה להם הדרך בהגשת כתב אישום פלילי, במקום לנקוט בהליך קנס מינהלי, מבלי לנמק לביהמ"ש מדוע בחרו להגיש כתב אישום .

2. רשויות המס כלל לא חקרו את נאשם 3 בכל הנוגע לעבירות הניכויים נשוא כתב האישום.

3. העבירות בכתב האישום המיוחסות לנאשם 3 אינן עומדות בקריטריונים אותם הציבו רשויות המס לשם הגשת כתב אישום.

בתגובתם לבית המשפט הודיעו רשויות המס כי בהתאם לסמכותם, הם חוזרים בהם מכל האישומים כנגד נאשם 3 בכל הנוגע לעבירות הניכויים ובכך קיבלו בעצם את טענת הסנגור, אם כי מנגד טענו רשויות המס כי יש לדחות את יתר הטענות וביקשו להמשיך בניהול ההליך הפלילי.

ביהמ"ש השלום בירושלים קבע בהחלטתו מיום 5/10/08 אשר ניתנה מפי כבוד הנשיא אמנון כהן, שופט מחוזי, קבע כי יש למחוק את כתב האישום היות וחובת רישום הטעמים להגשת כתב האישום לפי חוק העבירות המינהליות, הקבועה כאמור בסעיף 15, הינה בבחינת אספקלריה לגופם של הטעמים, אשר נועדה לא רק כדי לאפשר ביקורת על הטעמים לגופם, אלא שיש בה כדי להעיד על הצורך בקיומם של טעמים כבדי משקל ועל הרצינות שהמחוקק מייחס להחלטה על עצם הגשת כתב אישום כנגד פלוני אלמוני רק בנסיבות המצדיקות הגשת כתב אישום, כאשר בתיק זה כלל לא טרחו רשויות המס לנמק מדוע הגישו כתב אישום כנגד הנאשם הנוסף ולא בחנו את ההליך המנהלי אשר נקבע כדרך המלך.

ב. כאמור באשר לאי קיום הליכי חקירה בכל הנוגע לעבירות הניכויים קיבלה המאשימה את עמדת הסנגור ובחרה למחוק ביוזמתה את עבירות הניכויים אשר יוחסו לנאשם הנוסף ובכך קיבלה את טענת הסנגור .

ג. באשר לטענה השלישית אותה העלה הח"מ נמנעו רשויות המס לצרף את ההנחיות ו/או הקריטריונים להגשת כתב אישום חלף נקיטת הליכים מינהלים ועל כך מתח ביקורת ביהמ"ש הנכבד בקובע כדלקמן :

"אין צריך לחזור ולציין את חשיבותם של ההנחיות הפנימיות ואת הבאתם לידיעת הנאשם 3 וברור, כי בהיעדרן, לא יוכל נאשם 3, לנסות לסתור ו/או להוכיח, כי התביעה סטתה מההנחיות בהחלטה להגיש נגדו כתב אישום "

ראוי להבהיר כי המדובר בהחלטה עקרונית חשובה העולה בקנה אחד עם קביעתו של כבוד השופט חשין בבג"צ אפרתי שם נקבע :

. הסתרת ההנחיות מהאזרח, לבד מכך שהיא נוגדת מושכלות ראשונים במשטר דימוקרטי – ומוסיפה היא ומאפשרת שרירות בעשייה – אין בה לא סבירות ולא הגיון :אליבא דכולי עלמא זכאי נאשם לדעת אותם טעמים שהביאו להגשת כתב אישום נגדו, ומשיידע את אלה תגלה לו ממילא מדיניות הרשות, במישרין או בעקיפין".