אכיפה בררנית העולה כדי הגנה מן הצדק

בפסק דין מעניין אשר ניתן לאחרונה מפי כבוד השופטת שריזלי דניאלה הועלתה ונבחנה טענת הגנה מן הצדק בת.פ  4787/08 מ"י (פרקליטות מיסוי וכלכלה) נ' מרדכי גרינוולד ואליעזר אבוגני.

 ביהמ"ש מצא לנכון לבחון את סוגיית ההגנה מן הצדק שעה שהמדינה מצאה לנכון לפטור מאחריות פלילית את הנישומים בתיק לאור טענת "ההסתמכות" אותה העלו בשלב השימוע – לפיה פעלו תוך הסתמכות כנה ועניינית על חוות דעתם של רואי החשבון אשר ליוו את העסקה בתיק, בעוד שמנגד מצאה המדינה להעמיד לדין את רו"ח השותפים כיום בפירמת רו"ח קוסט פורר, גבאי קסירר .

 חשוב לציין כי המדובר באחד מפסקי  הדין הבודדים בהם מצאה המדינה לפטור מאחריות פלילית את "הנישום הקטן" כבר בשלב השימוע, בעוד שאת מלוא האחריות הפלילית ייחסה המדינה לרו"ח אשר תכננו את מבנה העסקה ודיווחה לרשויות המס.

 למרות האמור, ביהמ"ש מוצא לנכון למחוק חלק ארי מהאישומים נשוא כתב האישום כנגד רואי החשבון דווקא לאור הטענה לפיה המדובר באכיפה בררנית בין היתר בין הנישומים ועו"ד אשר ליווה את העסקה ובין רו"ח אשר ליוו את העסקה, הכל כמפורט להלן:

תמצית עובדתית

העסקה שברקע כתב האישום הינה עסקת מכר, במסגרתה מכרו בעלי המניות בחברת פיקסל את מניותיהם לחברה אמריקאית בשם Take Two interactive software inc  בתמורה של כ- 50 מיליון דולר.

 עסקת המכירה דלעיל יצאה לפועל בשני שלבים, בניצוחם ובהנחייתם של עו"ד ורו"ח אשר ליוו את העסקה. בשלב הראשון מכרו בעלי המניות את מניותיהם בחברת פיקסל לחברת אחזקות הולדנית בשם Toga אשר היתה אף היא בשליטת אותם בעלי המניות, בתמורה ל- 4.2 מיליון דולר, כאשר בשלב השני מכרה חברת Toga  את מניותיה לחברת Take Two (באמצעות חברת ביניים) בתמורה הנקובה בסך של 50 מיליון דולר.

 השלב הראשון דווח לרשויות המס על ידי רו"ח באמצעות דוחות חברת פיקסל ודוחות בעלי המניות אולם השלב השני כלל לא בא לידי ביטוי בדוחות בעלי המניות.

בעקבות העסקה, דיווחו בעלי המניות במהלך שנת 2001 על דיבידנד פטור, בסך 10 מיליון דולר, כל אחד כאשר בדוחות המס של הנישומים, לא צויין כי הדיבידנד חולק באמצעות חברה תושבת חוץ בה החזיקו בעלי המניות באופן מלא. לאור האמור נפתחה חקירה מצד רשויות המס, אשר הולידה בסופו של יום את כתב האישום הבא.

סעיפי האישום

כתב האישום כלל שלושה אישומים, אשר הופנו כנגד רו"ח. בכתב האישום מגוללת המאשימה את השתלשלות העסקה וחלקם של הנאשמים לרבות מחדליהם, בדיווח הנאות לפקיד השומה.

שני האישומים הראשונים עוסקים איפוא, בדיווחים הכוזבים שדיווחו רואי החשבון לפקיד השומה במזיד מתוך כוונה לסייע לאחר להתחמק ממס , כאשר באישום השלישי טענה המאשימה כי אף במהלך הדיונים בפקיד השומה הציגו רו"ח מצגים כוזבים, אשר כללו טענות כוזבות בכל הנוגע למבנה אחזקת מניות חברת פיקסל נשוא השומה.

טענות הסנגוריה

בבסיס טענותיהם המקדמיות של הסנגורים עמדה טענתם לבטל את כתב האישום מחמת הגנה  מן הצדק המעוגנת כיום בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי (להלן – החסד"פ).

נקודת המוצא לטענת ההגנה מן הצדק, מעוגנת בעובדה כי המאשימה החליטה לאחר שערכה "שימוע" – בהתאם להוראת סעיף 60 לחסד"פ – לכל אחד מהמעורבים, להימנע מהעמדת הנישומים לדין ואף הרחיקה לכת לטענת הסנגורים, עת שנמנעה מהעמדתו לדין של עו"ד יוסף דולן אשר העניק חוות דעת משפטית בתיק לטענת הנאשמים וכך בעצם יצרה אכיפה בררנית.

למעשה קיבלה המאשימה בשלב השימוע את טענת ההגנה אותה העלו סנגוריהם של בעלי המניות, לפיה, הנישומים פעלו לכל אורך הדרך בהסתמך על עצתם של רואי החשבון אותם הם שכרו, בהאמינם כי הם פועלים כחוק.

באשר לטענת ההסתמכות, טענו סנגוריהם של רו"ח כי בעלי המניות הם שהקימו, הכתיבו את אופן ביצוע העסקה בין התאגידים השונים  באופן שרירותי, קבעו את מחיר העסקה – אשר נבע משיקולי מס בלבד כאשר האינטרס הכספי בהצגת העסקה כדלקמן, הינו של בעלי המניות בלבד, שכן הם הנהנים הבלעדיים מהגשת הדוחות הכספים במתווה האמור.

מלבד האמור, טענו הסנגורים, כי אף אם תתקבל טענת סנגוריהם של בעלי המניות – הנישומים, לפיה הסתמכו האחרונים על חוות דעת חשבונאית ומשפטית הרי שטענה זו אינה עומדת לזכותו של עו"ד יוסי דולן, אשר ליווה את העסקה בהליך הייצוג בפני פקיד השומה ולפיכך לכל הפחות חלקו זהה לחלקם של רו"ח ולמרות זאת לא העמידה המאשימה את עו"ד יוסף דולן לדין.

החלטת בית המשפט

כבוד השופטת שריזלי דניאלה בחרה בצעד קיצוני לקבל את טענת הנאשמים בכל הנוגע לאישום הראשון והשני מהנימוקים הבאים:

לטענת בית המשפט הנישומים (בעלי המניות) מילאו תפקיד מפתח באישומים הראשונים והם שנטלו חלק בלתי מבוטל של מעשים ומחדלים במסגרת הפרשה כפי שעולה מעובדות כתב האישום אותם ניסחה המאשימה – לפיהם הנישומים היו מעורבים מעורבות פעילה ומלאה בעסקה נשוא כתב האישום מראשיתה ועד סופה.

עוד הגיע בית המשפט למסקנה לפיה לנישומים היה חלק פעיל בהוצאתם לפועל של שני שלבי העסקה הן במסגרת חברת פיקסל והן במסגרת חברת טוגה בה שימשו הנישומים כבעלי מניות לכל דבר ועניין.

הנישומים כפי שנלמד מעובדות כתב האישום אותו ניסחה כאמור המאשימה, שלטו במניות חברת פיקסל כמו גם במניות חברת טוגו, הם שהכתיבו את התנהלותן של החברות המעורבות בכל הנוגע להסכמים ובין השאר קבעו את מחיר המכירה אשר נקבע משיקולי מס בלבד.

המאשימה לא חלקה כי בכל הנוגע לדוחות המס שהוגשו לפקיד השומה – הנישומים ידעו כי הדוחות אינם נכונים וכוללים אמירות כוזבות, שכן לא נערך כל מו"מ עם חברת טוגו וכן המועד הנקוב בדוחות כמו גם המחיר אינו משקף את שווים האמיתי של מניות פיקסל.

לאור התשתית העובדתית כפי שמעוגנת כאמור בעובדות כתב האישום, הרי שבית המשפט מצא לנכון לקבוע כי החלטת המאשימה שלא להעמיד לדין את הנישומים לאחר שהתקבלה טענת ההסתמכות, אינה ראויה מבחינה משפטית ואין בבסיסה כל טעם ענייני המצדיק כבר בהליך המקדמי הבחנה מהותית בין הנאשמים לנישומים שביצעו את אותם מעשים לפיכך החלטת המאשימה חרגה ממתחם הסבירות באורח קיצוני.

עוד מוסיף ביהמ"ש כי המדינה התעלמה מאמות המידה הדווקניות והקשיחות בהוכחת הסבירות ותום הלב של בעלי המניות, שעה שקבעה כי עומדת להם טענת ההסתמכות, כלשכן כאשר המאשימה נמנעה מלהסביר כיצד ומדוע התעלמה מהוראותיו הדווקניות של סעיף 144 לפקודת מס הכנסה, לפיה חזקה על הנישומים שחתמו על הדוחות הכספיים, ידעו והכירו את תוכנם.

משעה שחלה חזקה זו קובע ביהמ"ש כי אין מחלוקת שהנישומים מודעים לעובדות הכוזבות המופיעות בדו"חותיהם ולפיכך החלטת המאשימה לפטור את הנישומים מאחריותם הפלילית מובילה למסקנה כי אותה אכיפה בררנית חורגת מהסביר ומובילה לאפליה הפוגעת באינטרס הנאשמים ובאינטרס הציבור בדבר שוויון באכיפה.

לפיכך קבע ביהמ"ש כי אין מנוס מביטול כתב האישום לאור הפגמים הרבים שנפלו בהחלטת המאשימה לפטור את הנישומים מאחריותם הפלילית לכאורה כבר בשלב השימוע.